הקשר בין קשיות ליכולת נושאת עומס:ככל שהקשיות גבוהה יותר, יכולת האטם חזקה יותר להתנגד לעיוות דחיסה. לדוגמה, מכונות קשיחות מפלדה יכולות לפזר ביעילות לחץ בחיבורי בריח בעלי חוזק גבוה ולהימנע מלהיסק בגלל כוח הידוק הברגה מוגזם; נהפוך הוא, אטמי קשיות נמוכים (כמו גומי ופלסטיק) מתאימים לתרחישים בעומס נמוך, אך אם משתמשים בהם בסביבות בלחץ גבוה, הם מועדים לעיוות פלסטי ומאבדים את תפקוד המגן שלהם.
ללבוש התנגדות ויכולת הסתגלות לתנאי עבודה:מכבשי מתכת קשיות גבוהה (כמו פלדה מרוות) עמידים יותר בתנאי רטט וחיכוך תכופים, ופחות סבירות לאבד עובי או להיכשל בגלל בלאי פני השטח. הם מתאימים לסביבות קשות כמו מנועי רכב; אטמים לא מתכתיים נמוכים הם בעלי עמידות בפני שחיקה לקויה ומשמשים לעתים קרובות בתרחישים סטטיים או נמוכים (כמו איטום צינורות מים).
האיזון בין קשיות לבחירה חומרית:ככל שהקשיות גבוהה יותר, כך ייטב. קשיות מוגזמת עלולה להוביל לשבירה מוגברת של האטם, מה שהופך אותו מועד לשבר תחת עומסי השפעה (כמו אטמי נירוסטה עם קשיות מוגזמת); אם הוא נמוך מדי, הוא נוטה לעיוות. ביישומים מעשיים, יש לבחור את הקשיות המתאימה על סמך סוג העומס (סטטי\/דינמי), טמפרטורת הסביבה, חומר מגע וכו ', לדוגמא, אטמי פלדה בקשיות בינונית משמשים בדרך כלל לחיבורי מבנה פלדה, איזון חוזק וקשיחות.
